מס רכוש - בא לעבודה או בא לעבוד – מיהו "נעדר מעבודתו"
תקנות מס רכוש וקרן פיצוים השונות שהותקנו בעקבות מלחמת לבנון השניה, הטרור באזור עוטף עזה ושדרות ובעקבות מבצע "עופרת יצוקה", אפשרו מתן פיצוי לניזוקים בהתאם למס' מסלולים "ירוקים" שהיו לבחירת הניזוק, כשאחת החלופות היא פיצוי בגין היעדרויות עובדים.
שאלה מרכזית המתעוררת בתביעה מסוג זה הינה מי הוא "נעדר מעבודתו" על פי לשון החוק.
בעניין זה הוגשו מספר עררים על החלטות המנהל. בעררים נ.ז. 566/09 ,569/09 ,567/09 - קיבוץ סער, קיבוץ דן ובית העמק, עלתה השאלה, האם מגיע פיצוי על היעדרות עובדים מהעבודה, בגין אותם עובדים אשר הגיעו למקום עבודתם במהלך ימי הלחימה בתקופת מלחמת לבנון השניה, אולם, נאלצו לשהות במרחבים המוגנים בחלק משעות העבודה.
לטענת העוררים, היעדרות חלקית, תחשב כיום היעדרות מלא. מנגד, טוען המשיב, כי לא ישולם כלל פיצוי בגין עובדים שהגיעו למקום העבודה, אולם, לא עבדו חלק מהיום עקב המצב הביטחוני ושהייתם במרחבים המוגנים.
בתקנות לבנון השניה נקבע הפיצוי בגין היעדרות עובדים לפי סוג העסק- למשל בתעשיה, במסחר ובשירותים:"(ג)(1)132.5% מהשכר היומי הממוצע של עובד של הניזוק, כשהוא מוכפל בסך ימי ההיעדרות של כלל העובדים של הניזוק שנעדרו מעבודתם..."
"יום היעדרות" הוגדר- "יום היעדרות בשל המצב הביטחוני- יום, לרבות חלק מיום, שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק..."
בתקנות שדרות ועוטף עזה נקבע :שווי של נזק עקיף"-....(א)(2) כשהנזק נגרם למעביד בשל תשלום שכר עבודה לעובד – עלות שכר העבודה היומי למעביד, ששולמה בשל כל יום היעדרות של העובד ...לא עבד העובד בשל המצב הביטחוני כאמור בחלק מיום העבודה,יהא הנזק החלק היחסי מעלות שכר העבודה היומי..."
הועדה רואה בניסוח תקנות שדרות ועוטף עזה מעין תיקון מבהיר לעניין תקנות לבנון השניה כלשון הועדה: "...הפתרון הלשוני, לטעמנו הוא כזה שיקבע כי מי שהגיע למקום העבודה, קרי- למפעל, למשרד וכל כיו"ב, אך לא יכול היה לשבת במקומו ולתת למעבידו את התוצר שהיה עליו לתת, מפאת הוראת פיקוד העורף, בעצם נעדר מעבודתו בכל דקה ודקה שנשללה ממנו היכולת לעבוד."
הוועדה קובעת אף הערכה של זמן סביר של 20 דקות לפיו יש לחשב את זמן היעדרות עובדים בכל אזעקה ובתקופות שלא פעלו אמצעי התראה על נפילת טילים – 10 דקות מרגע השמע הפיצוץ (ע"פ הנחיות פיקוד העורף + זמן התאוששות).
לסיכום: ניתן להסיק מפסיקה זו של ועדת הערר, כפי שנוכחנו מפסיקותיה הקודמות, כי הועדה בוחנת את תביעת הניזוק בחינה כלכלית מהותית ולא בחינה דווקנית לשונית. בנוסף לכך, ניתן כעת חיזוק לאפשרות לפרש האמור בתקנות מסוימות ע"פ נוסח תקנות חדשות שהותקנו מאוחר יותר, שכן יש בהתקנת התקנות בנושא זה למידה והסקת מסקנות לצורך פיתרון כשלים בניסוחי העבר.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח צחי אבוהב שביט או לרו"ח רונית בר ממשרדנו.
פורסם במקור ב"מבזק מס" מס' 349 של משרד ארצי את חיבה בתאריך 13 במאי 2010