אתר רואי חשבון בישראל

 

 

סעיף 94 ב' לפקודה קובע, כי בעת מכירת מניות של חברה, יראו את עודפי החברה הבלתי מחולקים הנקראים "רווחים ראויים לחלוקה" (רר"ל), כאילו חולקו כדיבידנד לבעלי המניות. לפיכך יחול עליהם שיעור מס החל על דיבידנד (0% בדיבידנד בין חברתי, ולגבי יחידים - 20% או 25% לבעל מניות מהותי), ולא שיעור מס רווחי הון (25% לחברה, 20% או 25% ליחיד; אם המניות נרכשו לפי 2003, יחול שיעור מס ליניארי).
כאשר בעל מניות מוכר מניות של חברה, מדובר באירוע מס מסוג רווח הון.  במקרים מסוימים, יש לבעל המניות אפשרות לחלק את עודפי החברה טרם מכירתה, ואז יחול אירוע מס מסוג דיבידנד. מטרתו של סעיף 94ב לאזן בין תוצאות המס במקרים אלו.
במאמר זה נבחן את אופן חישוב הרר"ל ויישומו, במקרים שונים: כיצד תשפיע חלוקת דיבידנדים ורוחי אקוויטי על חישוב הרר"ל, וכיצד יש לחשב רר"ל מעבר לים. 

 

מהו  רר"ל?  
סעיף 94ב' מגדיר: "רווחים שהצטברו בחברה מתום שנת המס שקדמה לשנת רכישת המניה עד תום שנת המס שקדמה לשנת המכירה שלה, ובפירוק - עד ליום סיום הליכי הפירוק ... והכל לפי המאזן של החברה לתום שנת המס שקדמה לשנת המכירה או ליום התחלת הפירוק, לפי העניין, לרבות רווחים שהוונו.     
"...סכום הרווחים הראויים לחלוקה לא יעלה על סכום הרווחים שנתחייבו במס  לרבות מס שבח בתקופה האמורה בניכוי המס עליהם ודיבידנד שחולק מהם ובניכוי הפסד שנוצר בחברה שמניותיה נמכרות, אשר לא קוזז, ובצירוף הרווחים שהיו חייבים במס כאמור אילולא פוטרו ממנו".
בעת מכירת מניות של חברה, מאפשר המחוקק לראות את יתרת העודפים של החברה הנמכרת כדיבידנד המחולק למוכר. מטרת ההוראה היא לאזן בין שני מקרים אלו: מכירת כלל החברה, על כל נכסיה והתחייבויותיה מחד, ומשיכת עודפי החברה לבעל המניות, ואז מכירת החברה "הרזה" מאידך.
הרווחים הראויים לחלוקה המוגדרים בסעיף 94ב הם סכום הנמוך מבין שני אלה:
• עודפי החברה הבלתי מחולקים כפי שמשקפים במאזנה לשנה שלפני שנת המכירה או שנת הפירוק ("הרר"ל החשבונאי").
• הכנסתה החייבת של החברה על פי שנות קיומה או שנות החזקתה על ידי המוכר, בניכוי המס החל עליה, בתוספת הכנסותיה הפטורות ובניכוי דיבידנדים שחילקה ובניכוי הפסדים מועברים שטרם קוזזו ( הרר"ל המיסויי").
כחלק מהוראות המעבר לתיקון 132 נקבע, כי עודפים שהצטברו לפני שנת המס 1996 (הן מבחינה חשבונאית והון מבחינה מיסויית) לא יבואו בחשבון.

 

המצב החוקי עד 31.12.2002
עד לרפורמה במס שהשתקפה בתיקון 132, שתחילתו מ- 1.1.2003, שיעור המס על רווחי הון היה זהה לשיעור המס הרגיל (מס חברות - 36% שבינתיים הופחת ל- 25% וממשיך לרדת; מס שולי ליחידים על פי מדרגות המס - הגבוה ביותר עמד על 50% והיום על 45% וממשיך לרדת).
לעומת שיעור המס הגבוהים על רווחי הון, שיעור המס על הכנסות מדיבידנד היה  נמוך יותר: דיבידנד שקיבלה חברה ישראלית מחברה אחרת לא היה חייב במס, ואילו בגין דיבידנד המתקבל על ידי יחיד מחברה, שולם מס בגובה 25% בלבד. שיעור המס לגבי רר"ל נקבע עד לתיקון 132 ל-10% בלבד, בין אם המוכר הוא החברה ובין אם הוא יחיד.
שיעורים אלו יצרו לא מעט עיוותי מס וניגודי עניין בין בעלי המניות. יחידים בעלי חברות דחו את משיכת הדיבידנד מהחברה, מתוך כוונה לנצל את שיעור המס המופחת על הרר"ל בעת מכירת החברה או פירוקה.  לעומתם, לחברה המחזיקה בחברה אחרת לא היה כל אינטרס להשאיר בה עודפים, שכן משיכתם כדיבידנד אינה מתחייבת במס, אולם בעת מכירתה או פירוקה של חברת הבת, כל עודפיה התחייבו ב- 10%.

 

המצב החוקי הנוכחי  
בתיקון 132 הופחת שיעור המס על רווחי הון ל- 25%. מאוחר יותר, בתיקון 147, שתחילתו ב- 1.1.2006, נקבע שיעור המס של רווחי הון בידי יחיד שאינו בעל מניות מהותי ל- 20% (לבי יחיד שהוא בעל מניות מהותי ולגבי חברה נשאר שיעור המס 25%).
במקביל תוקן סעיף 94ב. רר"ל שנוצר עד 31.12.2002 היה חייב בשיעור מס מופחת של 10% בלבד, ורר"ל שנוצר לאחר מכן חייב בשיעור המס הקבוע על דיבידנד - 20% או 25% ליחידים, 0% לחברות.   
תיקון 132 הביא לכך שבעל מניות המוכר מניות של חברה שנרכשה או הוקמה לאחר 1.1.2003 יהיה  אדיש לחלוטין, בין אם יבחר לקבל כדיבידנד את כל עודפי החברה ובין אם ישאירם.

 

מכירת חברה המחזיקה בחברה מוחזקת
יחיד המחזיק במניות חברה המחזיקה בחברת בת, ומעוניין למכור את החברה, יעמוד בפני שתי אפשרויות: היחיד ימכור את החברה, או שהחברה תמכור את פעילותה (לרבות חברת -הבת) לצד שלישי, ותחלק ליחיד את תמורת המכירה כדיבידנד.
הבחירה באפשרות השנייה היא עתירת מס: כאשר יחיד מוכר חברה, שיעור המס עומד על 20% או 25% (בהנחה שהוקמה או נרכשה לאחר 1.1.2003). לעומת זאת, חברה שמכרה חברה מוחזקת תשלם מס של 25% על הרווח, ואם תחלק את הרווח שנוצר מרווח הון זה ישלם היחיד תוספת מס של 20% או 25% כדיבידנד. פערי מיסוי אלו מתייחסים לרווח הנוסף, מעבר לעודפי החברה. ננסה להמחיש את הנושא בעזרת הדוגמא הבאה.
מר אברהם הוא בעל המניות היחידי מחברת יצחק בע"מ. חברת יצחק היא חברת אחזקות ואין בה נכסים או פעילות מלבד החזקה בחברת יעקב בע"מ (100% מהמניות). כל החברות הוקמו לאחר שנת 2003. להלן נתאר שני מצבים. במצב הראשון מר אברהם ימכור את חברת יצחק בע"מ, ובמצב השני תמכור חברת יצחק בע"מ את חברת יעקב בע"מ. רווח ההון במכירה בשני המקרים עומד על 2,000 שקל. כמו כן נניח, כי לחברת יצחק אין רר"ל, אבל לחברת יעקב יש רר"ל בגובה 800 שקל. שתי האפשרויות מוצגות בטבלה המצורפת.

	מר אברהם (מוכר את חברת יצחק)	חברת יצחק בע"מ   (מוכרת את חברת יעקב)
רווח הון	2,000	2,000
רר"ל	0	800
המס על הרר"ל	0	0
מס על רווח ההון הריאלי	500= 2,000* 25%	300= 1,200* 25%
מס בגין חלוקת דיבידנד ליחיד	0	425 = 25%* (300 - 2,000)
סה"כ מס	500	725

רווחי אקוויטי ודיבידנד בין חברתי
מהו הדין כאשר קבוצת החברות כוללת חברה נוספת - חברה נכדה: חברת אם המחזיקה חברת-בת, ולה חברת-בת נוספת (חברה נכדה)? בחברה הנכדה רווחים ראויים לחלוקה. אילו תמכור חברת-האם את חברת-הבת, האם זכאית היא לרר"ל (בשיעור מס 0% כיוון שמדובר בידבידנד בין חברתי) בעת המכירה? האם חלוקת דיבידנדים מהחברה הנכדה לחברת-הבת טרם מכירתה ייחשבו כרר"ל של החברה-הבת? שוב, לשון הסעיף איננה ברורה, והתשובה לכך איננה חד משמעית.
העודפים החשבונאיים       
כאשר חברה מחזיקה בחברה אחרת, תירשם ההחזקה במאזן החברה המחזיקה על פי אחד מאלה: עלות ההשקעה בחברה האחרת, שווי שוק המניות המוחזקות, או שיטת השווי המאזני (אקוויטי).
ההשקעה בחברה מוחזקת תירשם לפי עלות במקרים בהם שיעור ההחזקה בחברה מוחזקת נמוך מ- 20%, וההשקעה נועדה להחזקה ארוכת טווח. במקרים בהם ההחזקה נועדה לטווח קצר, היא תוצג על פי שווי המניות המוחקות. 
ההצגה על פי שיטת השווי המאזני תירשם כאשר שיעור ההחזקה בחברה המוחזקת מהותי. על פי שיטת זו, כל רווחי החברה המוחזקת שטרם חולקו יתווספו לחשבון ההשקעה, וייצגו במאזן החברה המחזיקה כרווח.
כאשר החברה המחזיקה מציגה את ההשקעה בחברה המוחזקת על פי שיטת השווי המאזני, אין ספק כי מבחינת דיני החשבונאות, רווחי החברה המוחזקת שטרם חולקו, הם חלק מרווחי החברה המחזיקה. ככאלו, ייחשבו רווחים אלו כרר"ל של החברה המחזיקה, הגם שטרם התקבלו אצלה.
באשר לדיבידנד המתקבל מהחברה המוחזקת, הרי שדיבידנד זה מתווסף ליתרת העודפים של החברה נמכרת, ולפיכך אין מניעה מלראותו כחלק מהרר"ל החשבונאי.
הרר"ל המיסויי
כאמור, החלופה לבחינת הרר"ל היא "הכנסה שנתחייבה במס לרבות מס שבח, ובצירוף רווחים שהיו חייבים במס כאמור אילולא פוטרו ממנו". האם רווחי אקוויטי הם "הכנסה שנתחייבה במס" (או הכנסה פטורה לפי העניין)?
כאשר החברה הנכדה הפיקה הכנסה, הרי שבגין הכנסה זו שולם מס החברות.  כאשר תחלק החברה הנכדה את ההכנסה לחברת הבת, לא יחול חיוב נוסף במס.
מטרת הרר"ל היא להשוות, מבחינתו של המוכר (במקרה הזה - החברה) את תוצאות המס, אם יחליט בכל זאת למשוך כדיבידנד את רווחי החברה הנמכרת. נדמה, לאור אדישות תוצאת המס, כי גם במקרה של רווחי אקוויטי, יש לאפשר למוכר את אותו מנגנון הגנה, כשם היה זה רווח רגיל.
דיבידנד בין חברתי     
מעניין לעניין באותו עניין: מה דינו של דיבידנד המתקבל מחברה מוחזקת? האם הוא רווח שהיה חייב במס אילולא פוטר ממנו? סעיף 126(ב) קובע, כי דיבידנד המחולק מחברה ישראלית לחברה ישראלית אחרת לא ייכלל בחישוב הכנסתה החייבת של החברה מקבלת הדיבידנד. כלומר, דיבידנד בין חברתי איננו הכנסה חייבת. ומה בין הכנסה לא חייבת והכנסה פטורה? לכאורה אין כל הבדל, אך אם נבחן את סעיף 9 לפקודה, נמצא סוגי הכנסות אותם הגדיר המחוקק "פטורות ממס".
לטעמי, מדובר בהבדלים סמנטיים בלבד.  נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, ציין לא  אחת, כי המחוקק אינו "עושה מלאכת מחשבת" ואין לקחת את החוק כדברי אלוהים חיים.
כוונת סעיף 126(ב) ה יא לפטור ממס דיבידנד בין חברתי, שהרי חיובו יביא לכפל מס.  העובדה שהפטור נכלל במסגרת סעיף 126 ולא במסגרת חלק ג פרק ראשון לפקודה, העוסק בפטורים, אין בה כדי לשנות את כוונת המחוקק.
זאת ועוד: דיבידנד בין חברתי הוא הכנסה לפי סעיף 2(4) לפקודה, ואלמלא הוראת סעיף 126(ב), הוא היה הכנסה חייבת. ההיקש הלוגי מחייב את המסקנה כי מדובר בהכנסה שמקבלה הופטר ממנה, וזאת לעומת רווחים שאינם כלל בבסיס המס, כגון רווח מפעולות חשבונאיות כמו תיאום ערכם של נכסים, אשר לא יתחייבו במס בהיעדר סעיף מקור. אם תרצו, יש לראות דיבידנד בין חברתי כהכנסה בשיעור מס אפס.

 

רווחי שערוך חשבונאיים                   
לבסוף, נשאל האם רווחי שערוך חשבונאיים יוכרו כרר"ל. התשובה, לפחות על פי לשון החוק, היא שרווחים אלו לא יוכרו כרר"ל, למרות שלא ברורה מטרת החוק במקרה כזה.
בהגדרת הרר"ל החשבונאי נקבע, כי יש להביא בחשבון את כל עודפי החברה הנמכרת, ונאמר  במפורש, כי העודפים כוללים  "לרבות רווחים שהוונו". מדוע בחר המחוקק להדגיש את הרווחים שהוונו, שהכי ברור כי אלו הם חלק מועדפי החברה, ומצד שני הגביל את סכום הרר"ל לסכומי ההכנסה החייבת (והפטורה) שנרשמו בדוח המס?
הסוגיה מתעצמת עוד יותר בעידן ה- IFRS . התקנים הבינלאומיים עשויים להביא לגידול בעודפים החשבונאיים של חברה, עקב שערוך של נכסים להשקעה או בעקבות יישומם לראשונה. כך, רווחיה של חברה עשויים לכלול רווחים שלא היו נכללים בדוחותיה בעידן טרום ה-IFRS, ובוודאי שאינם חייבים במס (החיוב במס יהיה רק בעת מימוש הנכסים). בנושא זה קובע תיקון 174 לפקודה, כי ה-  IFRS לא יובא בחשבון בקביעת ההכנסות לצורכי מס בשנים 2007-2009.
נדמה, כי התשובה נעוצה בעובדה כי בעבר היה הרר"ל הטבה מפליגה ליחידים המוכרים את מניותיהם בחברה, והמחוקק היה מעוניין להגביל את ההטבה. לאור תיקון 132, בו נקבע כי הרר"ל  ייחשב  כדיבידנד לכל דבר, שוב אין מקום להגביל את הרר"ל המוענק לחברה המוכרת מניות של חברה מוחזקת.

 

הכנסה בניחוח בינלאומי    
מה דין רווחי האקוויטי שנוצרו בגין החזקה בחברה זרה? רווחי החברה הזרה אינם הכנסה החייבת במס בישראל, ואף אינם הכנסה פטורה. ואולם, במקרים רבים חלוקתם לחברה הישראלית אינה חייבת במס נוסף בישראל או אף מחוץ לישראל.
לדגומא: כאשר החברה הזרה היא תושבת הונגריה, ושיעור מס החברות שחל עליה גבוה משיעורו בישראל, הרי שבעת חלוקת דיבידנד מהונגריה לישראל לא יחול חיוב נוסף במס ישראלי, עקב מנגנון הזיכוי העקיף הקיים בסעיף 126()ג). האם רווחים של החברה ההונגרית שטרם חולקו, יהיו זכאים להכרה כרר"ל ולהגנה המוקנית מכוח סעיף 94ב?
קשה לראות במקרה זה אפשרות להכיר ברר"ל מהבחינה הלשונית גרידא, אולם מהותית אין לזלזל בטענה זו. מטרת הרר"ל היא שלא להטיל כפל מס על חברה המוכרת מניות של חברה אחרת.
אלמלא סעיף 94ב, מקום בו חברה היתה מוכרת מניות של חברה אחרת, היה על החברה המוכרת לגרום לחלוקת דיבידנדים מהחברה הנמכרת, ללא חיוב במס בישראל מכוח סעיף 126(ב), אחרת כל רווח ההון במכירה, לרבות רווח הנובע מעודפי החברה הנמכרת, חייב במס.
כאשר החברה הנמכרת היא חברה זרה, וכאשר ניתן למשוך את רווחיה כדיבידנד לחברה הישראלית ללא מס נוסף באמצעות מנגנון הזיכוי הקבוע בסעיף 126(ג), הרי שיש לאפשר לחברה המוכרת לראות את עודפי החברה הנמכרת כרר"ל. יחד עם זאת, לשון החוק אינה תומכת במקרה שכזה, ואפשרות ניצול הרר"ל צריכה להיבחן בכל מקרה ומקרה.

 

מנגנון הרר"ל – חובה או זכות
במאמר זה נבחנו מקרים בהם לשון החוק אינה מעניקה מענה חד-משמעי, אולם ייתכן, כי יכול הנישום להוכיח שמבקרים מסוימים יהיה זה נכון לאפשר לו את השימוש בהטבת הרר"ל.
האם הפעלת מנגנון הרר"ל מתחייבת על ידי הנישום, גם כאשר הפעלתו תביא לתוצאת מס גבוהה יותר? למשל: נישום תושב חוץ שרכש מניות בחברה ישראלית וזכאי לפטור ממס רווחי הון מתוקף הוראת סעיף 97(ב3) לפקודה; האם רשאית רשות המסים לדרוש מס בעת המכירה בגין עודפי החברה הבלתי מחולקים בטענה שבדיבידנד עסקינן?
תשובה לשאלה זו מופיעה בסעיף 94ב(ג) לפיו הוראות השימוש ברר"ל יחולו רק אם המציא המוכר לפקיד השומה חישוב המראה את הרווחים הראויים לחלוקה. באמצעות הוראה זו פסל המחוקק את האפשרות של רשות המסים "להפוך" את רווח ההון לדיבידנד, שלא ביוזמת הנישום.

 

סיכום
לדעתנו, לאור תיקון 132 הפך נושא הרר"ל מהטבה שניתנה ליחידים לכוח המציאות לגבי חברות בעת מכירת חברה מוחזקת. לאור זאת, יש לאפשר שימוש רחב יותר ברר"ל, ואין להגבילו על סכום ההכנסה החייבת (הרר"ל המיסויי).
בכל מקרה בו יכולה החברה המוכרת לחלק כדיבידנד את עודפיה החשבונאיים של החברה הנמכרת (לרבות דיבידנדים מחברות-בנות, רווחי אקוויטי ורווחים שהוונו, וכן לרבות הכנסות מחו"ל ורווחי אקוויטי בחו"ל שאינם מתחייבים או עשויים להתחייב במס נוסף בישראל), יש לאפשר זאת, בכדי למנוע מיסוי כפול בדמות מס החל על רווחים שעשויים היו להיות מחולקים ללא תוספת מס.

 

פורסם במקור בביטאון רו"ח, מרץ 2010